איך לקום ממקום כל כך נמוך
הרב יניב חניאחתשריתשעט17/09/2018
שאלה:
שלום כבוד הרב תודה על התשובה שלך זאת הבחורה בת 21 שנכנסה להריון ונכשלה עם גברים.. היום ענית לי על השאלה.. אני שייכת למגזר הדתי רגיל בשנים הקודמות התחזקתי והייתי ברמה מאוד גבוה.. איך הגעתי למצב של הריון? היה לי חבר תקופה וזה חלק מהטעויות שעשיתי.. מה שגרם לי לנפילות הראשונות ועדין זה הבדידות וחיפוש אחר אהבה והחום שחסרים לי בחיים.. המצב החמיר בחודשים האחרונים.. עד לפני חודשיים יצאתי מקשר לחתונה ששמרנו נגיעה מלאה שזה בא ממני.. אבל אחרי שכל כך ניפגעתי והתאכזבתי לא נפלתי למרה שחורה המשכתי אבל בדרך היה גבר שהצליח להפיל אותי בנגיעות אסורות ומשם המצב החמיר.. אני בחורה טובה לא חסר לי כלום ב"ה אבל בכל זאת סובלת מחוסר הערכה עצמית וחוסר ביטחון פנימי שגרם לי לעשות אותי כזאת. זה לא אני! אני בכלל לא שייכת לעולם השיקרי הזה. כאב לי לקרוא תתשובה שלך כי הבנתי באיזה מקום נמוך אני וכל כך מתביישת בעצמי.. אבל מצד שני אני לא מוצאת את עצמי בעולם סה"כ באמת חיפשתי זוגויות בריאה שתוביל לחתונה אבל עבירה גוררת עבירה.זה באמת לא היה המטרה שלי להגיע למקום כזה.. אני חלשת אופי. פשוט גם קשה לי הלבד ואני ניקשרת מהר ואז עושה הכל כדי לא לאבד. אשמח לכמה טיפים ועצות איך לצאת מהתסכול והדיכדוך הקשה ואיך יכולה לטפל בעצמי ולחזור לעצמי?
תשובה:
טוב, זה באמת קשה להבין את הפער בין השאיפות למצב שאת מתארת, אבל בכל מקרה אני סבור שהתיקון, אם יש כזה, לא יכול להיות בבת אחת. גם אם נקבל לחלוטין את העובדה שמדובר רק ב"נפילות מקריות" ושאת בכלל לא שם מבחינה נפשית ורוחנית, זה עדיין מצריף תיקון. וזה יהיה בשלבים.לגבי הענין של חוסר הבטחון או החיפוש של נחמה דרך הקשר עם גברים, זה משהו שמצריך טיפול גם כן. במקביל צריך לעשות הרבה דברים ואני מבין שזה לא יהיה קל כי יש לך תינוקת לגדל. גם לא ברור לי מה את עושה מבחינת עבודה וכדומה, אם את עובדת או איפה את חיה.
בכל מקרה, צריך להחליט על דרך מאוד ברורה לצאת מזה, ולהשתדל לא לתת לחולשת האופי להזיק... אז בשלב ראשון צריך לחשוב איך מפסיקים את הקשרם המזיקים הללו. זה חייב להיות השלב הראשון. במקביל צריך לחשוב איך מתמודדים עם חוסר הבטחון וחוסר השקט מהבחינה הזו ואיך גורמים לכך שיהיה לך יותר קל להתמודד.
אולי צריך בזה קצת טיפול חיצוני או נפשי, אם את חושבת שזה נובע בעיקר מחולשה או מחיפוש אהבה.
מה שאני מנסה לומר זה שאני לא חושב שיש "עצות", זה דבר מאוד מורכב ותיקון שיקח הרבה עמל והחלטות נכונות. כל דבר אחר לא יחזיק זמן.
תשובות נוספות בנושא-
בקשר לשאלה הקודמת..
בענייני "גילוי עריות" לא מדברים רק על מהעשה עצמו, גם כל קרבה יכולה להיחשב גילוי עריות (כמובן, לא באותה חומרה, החטא עצמו הוא ביאה, אולם גם קרבה לנשים/ גברים ללא נישואין יכולים להיחשב דרגה של "גילוי עריות"). כלומר- גילוי עריות הוא רק "גילוי" כפי שכתבת בשאלתך השניה, משהו מכוסה שמתגלה, אלא עצם הקשר עם מישהי שהיא לא אשתך או מישהו שהוא לא בעלך.
נשיקה למישהו זר היא קרבה גופנית למישהו שאסורה אליו קרבה גופנית (וכבר כתבתנו בתשובה הקודמת שיש בזה דעות, לפי הרמב"ם זה יהיה חשוב איסור מדאורייתא במקרים מסויימים, לאחרים זה יהיה איסור מדרבנן), ולכן זה אסור. על זה צריך להוסיף הרבה מאוד אמירות ועניינים הקשורים ל"למה זה יכול להוביל" והחשיבות של איסור נגיעה וכדומה ויש באתר המון תשובות בעניינים הללו (תחפשי "איסור נגיעה"), אולם עוד לפני זה- גילןוי עריות הוא איסור רחב שיש בו איסור של קרבה למישהו שהוא לא בן הזוג. כמובן ובוודאי שנשיקה שהיא כל כולה חיבה, תיכנס להגדרה הזו.
בענייני "גילוי עריות" לא מדברים רק על מהעשה עצמו, גם כל קרבה יכולה להיחשב גילוי עריות (כמובן, לא באותה חומרה, החטא עצמו הוא ביאה, אולם גם קרבה לנשים/ גברים ללא נישואין יכולים להיחשב דרגה של "גילוי עריות"). כלומר- גילוי עריות הוא רק "גילוי" כפי שכתבת בשאלתך השניה, משהו מכוסה שמתגלה, אלא עצם הקשר עם מישהי שהיא לא אשתך או מישהו שהוא לא בעלך.
נשיקה למישהו זר היא קרבה גופנית למישהו שאסורה אליו קרבה גופנית (וכבר כתבתנו בתשובה הקודמת שיש בזה דעות, לפי הרמב"ם זה יהיה חשוב איסור מדאורייתא במקרים מסויימים, לאחרים זה יהיה איסור מדרבנן), ולכן זה אסור. על זה צריך להוסיף הרבה מאוד אמירות ועניינים הקשורים ל"למה זה יכול להוביל" והחשיבות של איסור נגיעה וכדומה ויש באתר המון תשובות בעניינים הללו (תחפשי "איסור נגיעה"), אולם עוד לפני זה- גילןוי עריות הוא איסור רחב שיש בו איסור של קרבה למישהו שהוא לא בן הזוג. כמובן ובוודאי שנשיקה שהיא כל כולה חיבה, תיכנס להגדרה הזו.
כתבה על חנויות מין למגזר הדתי...
לאחרונה ווינט הצליחו להפיל גם אותי. עם כל המנגנונים שאני חושב שפיתחתי. נכנסתי לשם ביום של הפיגוע שבו נהרג אלחי טהרלב, כי חשבתי שאולי הם יפרסמו את השם לפני ערוץ 7.
ושם ראיתי "כתבה" על "טרנד חדש- חנויות מין במגזר הדתי". אני מודה שנפלתי בסקרנות ונכנסתי לקרוא. והאמת שזה היה די מדהים. די ציפיתי שזה יהיה משהו מונפץ בסגנון ווינט רגיל, אולם התברר שלא. הכותרת די נכונה, מלבד אולי ה"טרנד" שזה לא ממש טרנד, אבל הם בהחלט מצאו לא מעט מקומות כאלה, חנויות מין שמנוהלות על ידי דתיות ו"רבניות", שרובן גם לא התביישו להצטלם ליד מדפים מלאים בחזיות, ועוד ועוד אביזרי לבוש פרובוקטיבים. מה שממש הרגיז אותי היה שהן כמובן טענו שזה בייעוץ רבני ו... התברר שלפחות אחת מהן היא אשתו של רב מצהר. היא גם טענה בכתבה ש"ליד החנות שלי יש חנות ספרי קודש... פעם מישהו שאל איך שמים חנות כזו ליד חנות קודש ועניתי לו- שם זה קודש, וכאן זה קודש קודשים". והאמת שזה מדהים. ממש מדהים. ההידרדרות של הציבור שלנו בתחום הזה, ואיך הדברים הכי אינטימיים הופכים להיות כותרות בווינט, ואיך הבעיות הכי פנימיות הן מקור לדיון.
ועוד נקודה חשובה שקשורה לעניין הוא ההובלה של צהר לכיוונים הסופר ליברלים, סופר מתירניים, עד כדי כך ש"רבנית" עם כיסוי ראש מצטלמת ליד מדף של בגדי זנות ומסבירה שזה קודש קודשים. זה ממש מדהים הכיוון הזה לענ"ד. זה לא שאין מקום לעזור לאנשים בתחום, כידוע, ושאין מקום לקדושה, כמובן, אבל הכתבה פשוט מגעילה וההתבטלות של אנשי מהציבור לתרבות הקלוקלת פשוט מחרידה אותי.
וכך ענה לי הרב יוני לביא-
לגבי הקטע של חנויות המין -
בוא נשים שניה בצד את צוהר (לא בגלל שאני נוגע בדבר אלא כי יש בארגון הזה 1000 רבנים מתנדבים במנעד מאוד רחב של דעות. כאלו שנוטים לצד מאוד חרד"לי אבל מתנדבים בעריכת חופות וכאלו, ואחרים בכיוון המאד ליבראלי).
אני כן מסכים למגמת החושפנות שפשתה בציבור (האנושי, הישראלי ובעקבותיו גם הדתי). סיפרו לי אמש על קבוצת פייסבוק שחברות בה 6000 נשים דתיות נשואות ובה נשים משתפות בחוויות מחיי האישות שלהן. בפייסבוק כידוע יודעים מי אתה אבל מחסום הבושה נפל מזמן בעולם הרשתות החברתיות וההחצנה.
לגבי חנויות לאביזרי מין אני לא רואה בשלילה את עצם קיום הדבר שאנשים דתיים רוצים להעשיר ולגוון את חיי המין שלהם, וזה יכול להצטרף לזה גם מגמה של לשם שמים כדי להגביר את ההתאחדות והאהבה בין בני הזוג, ובעולם מתירני ופרוץ כמו שלנו כל מה שיכול לבצר את הבית היהודי הוא מבורך.
יחד עם זה יש מקום לזהירות בשלושה דברים - שההתמקדות תהיה בכל מיני אמצעים חיצוניים להגברת הריגוש ועל חשבון העמקת הקשר והחיבור הזוגי הפשוט.
שתיים, הנטיה להחצין דברים ולדבר עליהם ברשות הרבים צריכה זהירות עצומה מתי היא נצרכת ומתי היא חילול של הקודש. כולם יודעים כלה למה נכנסת לחופה אבל מי שאומר זאת בקול וכו' כפי שאמרו חז"ל.
דבר שלישי זה הבלבול עם אמירות פנימיות מעולם הקבלה על מעלת הזיווג בקדושה שיש על כך מקורות רבים, לבין התעסקות אנושית ייצרית שאולי יכולה להיות טבעית וכשרה אבל היא אינה קודש קודשים.
איך שלא יהיה כמובן שהתקשורת החילונית תשמח תמיד להציץ לחדר המיטות של הדתיים, וכמובן יהיו מתוכנו שישתפו פעולה מסיבות כלכליות ושיווקיות.
וכך עניתי לו-
כמובן שאני מסכים עם רוב הדברים שכתבת, אולי מלבד "הגיוון" שלענ"ד צריך לבוא רק כשיש בעיות, אולם כשאין בעיות, הרי שרוב העניין הזה, כמו רוב הדברים בחיים הוא רק בראש. כלומר- האביזר יכול להיות נחמד לשתי פעמים בראשונות, אולם אם הוא לא מבוסס על משהו פנימי, על רצון פנימי לתת ולהתחבר, הוא לא יעזור בפעם השלישית ואז יצטרכו מיד את האביזר הבא. כמובן שאם יש בעיה של ממש- צריך לבדוק.
אולם למרות ההסכמה ברוב הפרטים, לדעתי יש כאן ענין נוסף שלענ"ד הוא מרכזי מאוד ודווקא כן נוגע ישירות לצהר... וזה העניין של היחס בין מודרנה ודת. כלומר- ניתן להתייחס למודרנה ולדת בשתי דרכים- הראשונה היא שהמודרנה, התרבות המערבית, צודקת, וליבנו עימה... אלא שנדפקנו ויש לנו תורה ולכן אנחנו צריכים וחייבים לשמור מצוות אבל למצוא תמיד איך להסתדר עם המציאות המערבית ה"נכונה" ה"אמיתית" וכובשת הלב. הדרך השניה היא כמעט הפוכה- אנחנו יודעים שדרך החיים של התורה היא הנכונה וכך טוב יותר לאדם... ויש כמה ערכים שאנחנו מוכנים לשקול וללמוד מהתרבות המערבית... אם בכלל.
אני סבור שזה עיקר המאבק האמוני של דורנו... והוא נוגע כמעט לכל שאלה שעולה בחיים הציבוריים. האם הדת היא משא, עומס של דורות, שאולי, אולי, בתוך תוכו גם יש בו שכר טוב בעולם הבא ולכן מצד האמת היא מתבטלת מול האמת המערבית ודרך החיים המודרנית, או שמא דרך החיים המודרנית היא "סברה טובה" שלעיתים קרובות נסתרת על ידי התורה.
זה כמובן מהותי מאוד ונוגע לעוד הרבה נושאים, החל מגיוס בנות לצה"ל (שם השאלה לובשת יותר צורה של "האם הרבנים באמת יודעים מהי הדרך התורנית, או שמא כל מדריכ/ה מבינים יותר טוב מהם את הצרכים הרוחניים של עם ישראל") ועד היחס לכשרות ממלכתית (שוב- האם הכשרות היא "משהו שצריך לקחת בחשבון ולהסתדר איתו", או שהיא באמת ובעומק דרך חיים טובה יותר לכל עם ישראל, אלא שכרגע לצערנו יש כאלה שלא יודעים את זה). ועוד ועוד.
כל זה מגיע לאקסטרים בנושא של צניעות, של בינו לבינה ועוד. וכמובן לענייני נטיות הפוכות, נדמה לי שהרב שרלו הוא זה שטבע לפני הרבה מאוד שנים את המושג של "עקידת יצחק" בנושא הזה. כלומר- משיכה לבן זוג מאותו מין הוא דבר שוויתור עליו הוא כמו עקידת יצחק- מין ציווי אלוקי סותר שכל שצריך פשוט למסור את הנפש ולעשות אותו. לעומת גישות אחרות שיגידו- כך צריך להיות, זה יותר טוב לנו, זה מסר אלוקי ישיר על איך צריך לחיות... ואם תחיה כך, יהיה לך טוב יותר.
האם אביזרי מין הם אושר כל כך גדול, אלא שהתורה אסרה אותם? זו השאלה. נניח שיש מישהו שסובל, במחילה על הגסות, משפיכה מוקדמת ויש משחה שיכולה לעכב את זה. האם הגישה צריכה להיות- זה נורא ואיום שהוא סובל מזה, אי אפשר להנות ככה, איך אפשר לבנות זוגיות כזו... אשתו מסכנה, סובלת, חייבים לדאוג לה. אלא מה, יש בעיה- התורה אולי אסרה את זה... ולכן נמצא פתרון, איך שהוא, אולי ננסה את זה על גויים, אולי נמליץ לו "לא לשאול" אולי נשיג איזה רב או ראשון ויתיר וכדומה...
או שנאמר ההיפך- עצם העובדה שהתורה אסרה על זוג לקיים יחסים "עם אחרים" לפני החתונה ואחריה היא כדי למנוע השוואות, וכך נכון יותר וכך רצוי יותר ובעצם, מצד האמת, אשתו לא אמורה בכלל לדעת שהוא סובל מבעיה כל שהיא. ועכשיו- אם יש קושי ויש מישהי/מישהו מוזרים שכל עולמם מתמוטט מזה, אז בסדר, נמצא משהו. אבל היסוד הוא שהקשר בין איש לאשתו לא מתחילים ובטח לא נגמרים ממשך ההשהיה של הבעל.
זה בכלל במקום אחר לגמרי. וכמובן, ברמות גבוהות יותר, הרי עצם הבעיה הזו ספיציפית יכולה, במקרים מסויימים, להיפתר ממבט רוחני יותר על העניין ומאיך הוא ניגש לזה.
זו כמובן דוגמא קטנה, שאפילו לא מתחילה לגעת בבעיות האמיתיות (קלפי משחק, משחות בטעמים ועוד אנא עארף מה שיכולים להמציא מוחות של אנשים מגורים מידי שלא יכולים להגיע לסיפוק...).
משום מה נדמה לי שהיום הכיוון הראשון תופס יותר, ולענ"ד צהר מייצגים אותו כארגון. כלומר- עצם התפיסה של פרוייקט החתונות שאומרת שזה נכון שאנשים לא מתחתנים ב"גלל ההתנהגות של הרבנות", או בגלל איך שהדת מיוצגת, ולכן אנחנו חייבים לפתור את ה"בעיה" ולהיות יותר נחמדים מכולם. זו לדעתי תפיסה שגויה שרואה בדת, בפנים, בעיה שיש לפתור... ולכן אני סבור שזה קשור.
לאחרונה ווינט הצליחו להפיל גם אותי. עם כל המנגנונים שאני חושב שפיתחתי. נכנסתי לשם ביום של הפיגוע שבו נהרג אלחי טהרלב, כי חשבתי שאולי הם יפרסמו את השם לפני ערוץ 7.
ושם ראיתי "כתבה" על "טרנד חדש- חנויות מין במגזר הדתי". אני מודה שנפלתי בסקרנות ונכנסתי לקרוא. והאמת שזה היה די מדהים. די ציפיתי שזה יהיה משהו מונפץ בסגנון ווינט רגיל, אולם התברר שלא. הכותרת די נכונה, מלבד אולי ה"טרנד" שזה לא ממש טרנד, אבל הם בהחלט מצאו לא מעט מקומות כאלה, חנויות מין שמנוהלות על ידי דתיות ו"רבניות", שרובן גם לא התביישו להצטלם ליד מדפים מלאים בחזיות, ועוד ועוד אביזרי לבוש פרובוקטיבים. מה שממש הרגיז אותי היה שהן כמובן טענו שזה בייעוץ רבני ו... התברר שלפחות אחת מהן היא אשתו של רב מצהר. היא גם טענה בכתבה ש"ליד החנות שלי יש חנות ספרי קודש... פעם מישהו שאל איך שמים חנות כזו ליד חנות קודש ועניתי לו- שם זה קודש, וכאן זה קודש קודשים". והאמת שזה מדהים. ממש מדהים. ההידרדרות של הציבור שלנו בתחום הזה, ואיך הדברים הכי אינטימיים הופכים להיות כותרות בווינט, ואיך הבעיות הכי פנימיות הן מקור לדיון.
ועוד נקודה חשובה שקשורה לעניין הוא ההובלה של צהר לכיוונים הסופר ליברלים, סופר מתירניים, עד כדי כך ש"רבנית" עם כיסוי ראש מצטלמת ליד מדף של בגדי זנות ומסבירה שזה קודש קודשים. זה ממש מדהים הכיוון הזה לענ"ד. זה לא שאין מקום לעזור לאנשים בתחום, כידוע, ושאין מקום לקדושה, כמובן, אבל הכתבה פשוט מגעילה וההתבטלות של אנשי מהציבור לתרבות הקלוקלת פשוט מחרידה אותי.
וכך ענה לי הרב יוני לביא-
לגבי הקטע של חנויות המין -
בוא נשים שניה בצד את צוהר (לא בגלל שאני נוגע בדבר אלא כי יש בארגון הזה 1000 רבנים מתנדבים במנעד מאוד רחב של דעות. כאלו שנוטים לצד מאוד חרד"לי אבל מתנדבים בעריכת חופות וכאלו, ואחרים בכיוון המאד ליבראלי).
אני כן מסכים למגמת החושפנות שפשתה בציבור (האנושי, הישראלי ובעקבותיו גם הדתי). סיפרו לי אמש על קבוצת פייסבוק שחברות בה 6000 נשים דתיות נשואות ובה נשים משתפות בחוויות מחיי האישות שלהן. בפייסבוק כידוע יודעים מי אתה אבל מחסום הבושה נפל מזמן בעולם הרשתות החברתיות וההחצנה.
לגבי חנויות לאביזרי מין אני לא רואה בשלילה את עצם קיום הדבר שאנשים דתיים רוצים להעשיר ולגוון את חיי המין שלהם, וזה יכול להצטרף לזה גם מגמה של לשם שמים כדי להגביר את ההתאחדות והאהבה בין בני הזוג, ובעולם מתירני ופרוץ כמו שלנו כל מה שיכול לבצר את הבית היהודי הוא מבורך.
יחד עם זה יש מקום לזהירות בשלושה דברים - שההתמקדות תהיה בכל מיני אמצעים חיצוניים להגברת הריגוש ועל חשבון העמקת הקשר והחיבור הזוגי הפשוט.
שתיים, הנטיה להחצין דברים ולדבר עליהם ברשות הרבים צריכה זהירות עצומה מתי היא נצרכת ומתי היא חילול של הקודש. כולם יודעים כלה למה נכנסת לחופה אבל מי שאומר זאת בקול וכו' כפי שאמרו חז"ל.
דבר שלישי זה הבלבול עם אמירות פנימיות מעולם הקבלה על מעלת הזיווג בקדושה שיש על כך מקורות רבים, לבין התעסקות אנושית ייצרית שאולי יכולה להיות טבעית וכשרה אבל היא אינה קודש קודשים.
איך שלא יהיה כמובן שהתקשורת החילונית תשמח תמיד להציץ לחדר המיטות של הדתיים, וכמובן יהיו מתוכנו שישתפו פעולה מסיבות כלכליות ושיווקיות.
וכך עניתי לו-
כמובן שאני מסכים עם רוב הדברים שכתבת, אולי מלבד "הגיוון" שלענ"ד צריך לבוא רק כשיש בעיות, אולם כשאין בעיות, הרי שרוב העניין הזה, כמו רוב הדברים בחיים הוא רק בראש. כלומר- האביזר יכול להיות נחמד לשתי פעמים בראשונות, אולם אם הוא לא מבוסס על משהו פנימי, על רצון פנימי לתת ולהתחבר, הוא לא יעזור בפעם השלישית ואז יצטרכו מיד את האביזר הבא. כמובן שאם יש בעיה של ממש- צריך לבדוק.
אולם למרות ההסכמה ברוב הפרטים, לדעתי יש כאן ענין נוסף שלענ"ד הוא מרכזי מאוד ודווקא כן נוגע ישירות לצהר... וזה העניין של היחס בין מודרנה ודת. כלומר- ניתן להתייחס למודרנה ולדת בשתי דרכים- הראשונה היא שהמודרנה, התרבות המערבית, צודקת, וליבנו עימה... אלא שנדפקנו ויש לנו תורה ולכן אנחנו צריכים וחייבים לשמור מצוות אבל למצוא תמיד איך להסתדר עם המציאות המערבית ה"נכונה" ה"אמיתית" וכובשת הלב. הדרך השניה היא כמעט הפוכה- אנחנו יודעים שדרך החיים של התורה היא הנכונה וכך טוב יותר לאדם... ויש כמה ערכים שאנחנו מוכנים לשקול וללמוד מהתרבות המערבית... אם בכלל.
אני סבור שזה עיקר המאבק האמוני של דורנו... והוא נוגע כמעט לכל שאלה שעולה בחיים הציבוריים. האם הדת היא משא, עומס של דורות, שאולי, אולי, בתוך תוכו גם יש בו שכר טוב בעולם הבא ולכן מצד האמת היא מתבטלת מול האמת המערבית ודרך החיים המודרנית, או שמא דרך החיים המודרנית היא "סברה טובה" שלעיתים קרובות נסתרת על ידי התורה.
זה כמובן מהותי מאוד ונוגע לעוד הרבה נושאים, החל מגיוס בנות לצה"ל (שם השאלה לובשת יותר צורה של "האם הרבנים באמת יודעים מהי הדרך התורנית, או שמא כל מדריכ/ה מבינים יותר טוב מהם את הצרכים הרוחניים של עם ישראל") ועד היחס לכשרות ממלכתית (שוב- האם הכשרות היא "משהו שצריך לקחת בחשבון ולהסתדר איתו", או שהיא באמת ובעומק דרך חיים טובה יותר לכל עם ישראל, אלא שכרגע לצערנו יש כאלה שלא יודעים את זה). ועוד ועוד.
כל זה מגיע לאקסטרים בנושא של צניעות, של בינו לבינה ועוד. וכמובן לענייני נטיות הפוכות, נדמה לי שהרב שרלו הוא זה שטבע לפני הרבה מאוד שנים את המושג של "עקידת יצחק" בנושא הזה. כלומר- משיכה לבן זוג מאותו מין הוא דבר שוויתור עליו הוא כמו עקידת יצחק- מין ציווי אלוקי סותר שכל שצריך פשוט למסור את הנפש ולעשות אותו. לעומת גישות אחרות שיגידו- כך צריך להיות, זה יותר טוב לנו, זה מסר אלוקי ישיר על איך צריך לחיות... ואם תחיה כך, יהיה לך טוב יותר.
האם אביזרי מין הם אושר כל כך גדול, אלא שהתורה אסרה אותם? זו השאלה. נניח שיש מישהו שסובל, במחילה על הגסות, משפיכה מוקדמת ויש משחה שיכולה לעכב את זה. האם הגישה צריכה להיות- זה נורא ואיום שהוא סובל מזה, אי אפשר להנות ככה, איך אפשר לבנות זוגיות כזו... אשתו מסכנה, סובלת, חייבים לדאוג לה. אלא מה, יש בעיה- התורה אולי אסרה את זה... ולכן נמצא פתרון, איך שהוא, אולי ננסה את זה על גויים, אולי נמליץ לו "לא לשאול" אולי נשיג איזה רב או ראשון ויתיר וכדומה...
או שנאמר ההיפך- עצם העובדה שהתורה אסרה על זוג לקיים יחסים "עם אחרים" לפני החתונה ואחריה היא כדי למנוע השוואות, וכך נכון יותר וכך רצוי יותר ובעצם, מצד האמת, אשתו לא אמורה בכלל לדעת שהוא סובל מבעיה כל שהיא. ועכשיו- אם יש קושי ויש מישהי/מישהו מוזרים שכל עולמם מתמוטט מזה, אז בסדר, נמצא משהו. אבל היסוד הוא שהקשר בין איש לאשתו לא מתחילים ובטח לא נגמרים ממשך ההשהיה של הבעל.
זה בכלל במקום אחר לגמרי. וכמובן, ברמות גבוהות יותר, הרי עצם הבעיה הזו ספיציפית יכולה, במקרים מסויימים, להיפתר ממבט רוחני יותר על העניין ומאיך הוא ניגש לזה.
זו כמובן דוגמא קטנה, שאפילו לא מתחילה לגעת בבעיות האמיתיות (קלפי משחק, משחות בטעמים ועוד אנא עארף מה שיכולים להמציא מוחות של אנשים מגורים מידי שלא יכולים להגיע לסיפוק...).
משום מה נדמה לי שהיום הכיוון הראשון תופס יותר, ולענ"ד צהר מייצגים אותו כארגון. כלומר- עצם התפיסה של פרוייקט החתונות שאומרת שזה נכון שאנשים לא מתחתנים ב"גלל ההתנהגות של הרבנות", או בגלל איך שהדת מיוצגת, ולכן אנחנו חייבים לפתור את ה"בעיה" ולהיות יותר נחמדים מכולם. זו לדעתי תפיסה שגויה שרואה בדת, בפנים, בעיה שיש לפתור... ולכן אני סבור שזה קשור.
שמירת נגיעה
מאוד קשה לענות על השאלה הזו או לנסות לייעץ ולעזור מבלי לדעת עוד הרבה פרטים.
מזה שאת בת 18 ועוד מעט מתארסת, אני מבין שייכת לציבור חרדי/ דתי חזק. האם נכון? אם לא, אז איך את מתארסת כבר עכשיו?
ואם את שייכת לציבור החרדי, אז הפגישות הן בדרך כלל במקום מאוד מוגן, עם אנשים מסביב וכו', לא?
כמה זמן אתם כבר נפגשים שזה הפך להיות כל כך קשה?
בקיצור, אני חייב עוד פרטים כדי לנסות ולהתחיל לעזור...
מאוד קשה לענות על השאלה הזו או לנסות לייעץ ולעזור מבלי לדעת עוד הרבה פרטים.
מזה שאת בת 18 ועוד מעט מתארסת, אני מבין שייכת לציבור חרדי/ דתי חזק. האם נכון? אם לא, אז איך את מתארסת כבר עכשיו?
ואם את שייכת לציבור החרדי, אז הפגישות הן בדרך כלל במקום מאוד מוגן, עם אנשים מסביב וכו', לא?
כמה זמן אתם כבר נפגשים שזה הפך להיות כל כך קשה?
בקיצור, אני חייב עוד פרטים כדי לנסות ולהתחיל לעזור...
משיכה אל בנות עזרה!!
השאלה היא כמובן שאלה קשה והמצב שאת מתארת הוא בודאי מתסכל.
האמת היא שלא הבנתי לאיזה סרטים בדיוק הכוונה, לכאורה כם אם יש כמה סרטים שעוסקים ב"רומנטיקה" שבין בנות, הרי אין המוני סרטים כאלו, לא? או שאני לא יודע.
בכל מקרה ננסה לעשות קצת סדר...
א) כפי שאת יודעת ומציינת אין מקום ליחסים בין בנות ביהדות. למזלך ולמרבה החסד את מרגישה משיכה גם לבנים כך שאני מבין שהעניין של הקמת בית בישראל הוא לא בעיה, אולם בצורה מעט מוזרה במקרה שלך ניתן ללמוד מבנים על בנות. כלומר כשם שאסור לך, בשלב הזה של חייך וללא בעל, להרהר בבנים וביחסים עימם, כך אסור לך עם בנות. במובן הזה זה אותו דבר. כמובן שהרהור בנושא הבנות הוא יותר בעייתי, כי הוא יכול להוביל למקומות לא טובים, אולם זה עיקרון יסוד ביהדות- קיום יחסים ו"רומנים" וכל מה שקשור באהבה צריך להיות מופנה לבן זוג אחד.
ב) אני לא מצליח להבין את גילך המדוייק, אולם לפי הסגנון זה נראה שאת בת עשרה, פחות או יותר. חשוב לדעת שבגיל הזה יש לא מעט "תהיות" לגבי המשיכה המינית. בעיקר אצל בנות... בנות, בניגוד לבנים, מאוד אוהבות להתחבק, לגעת אחד בשני בגיל הזה וזה מוביך הרבה פעמים לתהיות האם אני נמשכת מינית לבנות מיני או שזה רק משהו של מגע וסגנון... בימינו הניסיון הזה אף יותר קשה בגלל כל שפע הדיבורים על הנושא, והאינטרנט והסרטים והסרטונים כך שגם בנות "נורמליות", מוצאות את עצמן תוהות שוב ושוב האם אני נמשכת לבנות מיני או לא.
ג) לגבי עצם הצפיה סרטים, אני לא ממש מבין על מדובר, כפי שכתבתי, ובכל זאת ברור לי שזה בעייתי מאוד, בלשון המעטה. אם לא ממש אסור. עלפי ההלכה אסור לאדם לגרות יצר הרע בעצמו... ואני מבין שזה בדיוק מה שהסרטים הללו עושים לך. כמובן, שזה במקרה שלך היה אסור באותה מידה גם לגבי סרטי בנים.
ד) אני חושב שאת צריכה, בשלב הזה, פחות לעסוק בזה ופחות לחפור לעצמך בנפש בעניין. עד שזה ירגע יותר. גם אם קרה ואת נפלת וראית סרט כזה, תתייחסי לזה כמי שראה סרט לא צנוע (יש המון תשובות באתר על זה) ופשוט תניחי את זה מאחור. כמו כל הבנות בגילך, את חשה שנעים לך עם בנות מינך וזה משהו טבעי, אולם מבחינה מינית פשוט אל תחפרי בזה בעצמך...
השאלה היא כמובן שאלה קשה והמצב שאת מתארת הוא בודאי מתסכל.
האמת היא שלא הבנתי לאיזה סרטים בדיוק הכוונה, לכאורה כם אם יש כמה סרטים שעוסקים ב"רומנטיקה" שבין בנות, הרי אין המוני סרטים כאלו, לא? או שאני לא יודע.
בכל מקרה ננסה לעשות קצת סדר...
א) כפי שאת יודעת ומציינת אין מקום ליחסים בין בנות ביהדות. למזלך ולמרבה החסד את מרגישה משיכה גם לבנים כך שאני מבין שהעניין של הקמת בית בישראל הוא לא בעיה, אולם בצורה מעט מוזרה במקרה שלך ניתן ללמוד מבנים על בנות. כלומר כשם שאסור לך, בשלב הזה של חייך וללא בעל, להרהר בבנים וביחסים עימם, כך אסור לך עם בנות. במובן הזה זה אותו דבר. כמובן שהרהור בנושא הבנות הוא יותר בעייתי, כי הוא יכול להוביל למקומות לא טובים, אולם זה עיקרון יסוד ביהדות- קיום יחסים ו"רומנים" וכל מה שקשור באהבה צריך להיות מופנה לבן זוג אחד.
ב) אני לא מצליח להבין את גילך המדוייק, אולם לפי הסגנון זה נראה שאת בת עשרה, פחות או יותר. חשוב לדעת שבגיל הזה יש לא מעט "תהיות" לגבי המשיכה המינית. בעיקר אצל בנות... בנות, בניגוד לבנים, מאוד אוהבות להתחבק, לגעת אחד בשני בגיל הזה וזה מוביך הרבה פעמים לתהיות האם אני נמשכת מינית לבנות מיני או שזה רק משהו של מגע וסגנון... בימינו הניסיון הזה אף יותר קשה בגלל כל שפע הדיבורים על הנושא, והאינטרנט והסרטים והסרטונים כך שגם בנות "נורמליות", מוצאות את עצמן תוהות שוב ושוב האם אני נמשכת לבנות מיני או לא.
ג) לגבי עצם הצפיה סרטים, אני לא ממש מבין על מדובר, כפי שכתבתי, ובכל זאת ברור לי שזה בעייתי מאוד, בלשון המעטה. אם לא ממש אסור. עלפי ההלכה אסור לאדם לגרות יצר הרע בעצמו... ואני מבין שזה בדיוק מה שהסרטים הללו עושים לך. כמובן, שזה במקרה שלך היה אסור באותה מידה גם לגבי סרטי בנים.
ד) אני חושב שאת צריכה, בשלב הזה, פחות לעסוק בזה ופחות לחפור לעצמך בנפש בעניין. עד שזה ירגע יותר. גם אם קרה ואת נפלת וראית סרט כזה, תתייחסי לזה כמי שראה סרט לא צנוע (יש המון תשובות באתר על זה) ופשוט תניחי את זה מאחור. כמו כל הבנות בגילך, את חשה שנעים לך עם בנות מינך וזה משהו טבעי, אולם מבחינה מינית פשוט אל תחפרי בזה בעצמך...
בינו לבינה
בהתאם למצב המיוחד שאותו אתה מגדיר, ברור לי שהכיוון צריך להיות "ביאה דרך איברים", שמעניין שאתה מכיר את המושג הזה למרות שאינך דתי.
נתחיל מזה שאוננות אינה מותרת, הוצאת זרע לבטלה איננה מותרת בשום מקרה.
מין אוראלי יכול להיות פתרון למקרה הזה, בתנאים שאותם כתבתי פעמים רבות באתר, כמו העניין שאשה מסכימה, שזה נעשה באופן אקראי ולא תמיד וכדומה. גם במקרה זה, כפי שכתבתי רבות, אני סבור שלא רצוי שהפליטה תהיה בפה של האשה, מדין מיאוס.
לכן לענ"ד הדרך המובחרת היא או ביאה שלא כדרכה, כלומר מאחור, או דיאה דרך איברים שהעקרון שבה הוא שהגבר מתחכך בגוף האשה בכל מיני מקומות, נניח באיזור הירכיים, ופולט את הזרע על גופה. בעצם כל חיכוך בגוף האשה ייחשה דרך איברים.
נגיעה ברווקות
טוב, כפי שאת בוודאי מבינה זו שאלה קשה מאוד שקשה לענות עליה בצורה "פשוטה" כי היא נוגעת להרבה מאוד תחומים שרובם ממש קשורים בכם ובאופי שלכם.
אני חושב שבשלב הראשון צריך לחלק בין שני נושאים שונים בשאלה- הנושא הראשון הוא נושא החתונה והנושא השני הוא נושא הנפילות הנגיעה. לא ממש ברור מלשון השאלה שלך שאת מבדילה בין שני הדברים, למרות שלככאורה אין ביניהם קשר. גם לא ברור לי מהשאלה שלך מה הסטטוס שלכם כעת, האם אתם מוגדרים "חברים", או שנפרדתם רשמית וכדומה...
בכל מקרה, לגבי נושא החתונה- זו באמת מציאות קשה ביותר, וקשה מאוד לדמיין בחורים רגילים שמתחתנים בניגוד לדעת ההורים, זה לא כל כך קורה, למרות ההצהרות של הרבה אנשים, רובינו עדיין מקבלים את דעת ההורים בנושא. אבל זה בהחלט הדבר הראשון שאני חושב שאתם צריכים לעשות, להחליט מה בדיוק המצב, ומה אתם מתכוונים לעשות איתו.
אם, לדוגמא, תגיעו למסקנה שהמצב מבחינת ההורים שלו ניתן לשינוי, אז כדאי שתחליטו לעשות הכל כדי לשכנע אותם. אם תגיעו למסקנה שזה לחלוטין לא אפשרי לשכנע את ההורים שלו, אז צריך להתנהג בהתאם. אם כתם לא מתכוונים להתחתן למרות רצונם- אתם צריכים להיפרד מיד ובאופן מוחלט. וכדומה. כלומר- להבהרת המצב יש חשיבות עצומה.
אני חושב שכדאי להיעזר בנושא הבהרת המצב בכל מיני אנשים מסביב שיכולים לעזור, אולם הרב של ההורים שלו, או הרב שלו, או דוד או מישהו חשוב אחר שהם מוקירים... אבל לא להתמודד עם זה לבד. חכמים אומרים ש"הרבה שליחות עושה" ואני בטוח שמישהו מבחוץ יכול מאוד לסייע.
אבל אתם חייבים להגיע למסקנה בעניין הזה ולהחליט בהתאם על דרכיכם. אם תגיעו למסקנה שאין שום סיכוי לשכנע את ההורים שלו ושאתם לא מכוונים, או לא מסוגלים להילחם בהם, הרי שאין שום טעם בהמשך הקשר שלכם, שיגרום לכם כאב נורא ואיום. עדיף לעמוד בחיר של פרידה והיפרד. מצד שני, אם אתם חושבים שיכול לצמוח מזה משהו בסוף, יש לזה משמעות וכדומה.
זה בנוגע לנושא החתונה, ואני חושב שאתם חייבים להחליט, איך שהוא מלשון השאלה שלך הבנתי שמדובר על משהו שנמשך המון זמן וזה בוודאי לא בריא ובוודאי מזיק ונורא ואיום.
לגבי נושא הנפילות, זה משהו שתלוי בכם, כמובן. אני לא יודע כמה אתם מדברים על זה ביניכם, ומה בדיוק ההתייחסות שלו לעניין, וכדומה. אבל אתם חייבים בשלב ראשון להפנים שאתם חייבים להפסיק בכל מחיר. זה קשה יותר אם אחד מכם לא ממש סגור על החובה להפסיק (נניח אם הוא לא רואה בזה משהו נורא), אבל אתם חייבים להגיע למסקנה ראשונה, ברורה והחלטית שזה חייב להיגמר ושיש לשלם כל מחיר כדי שזה יפסיק. לדוגמא- אם תגיעו למסקנה שכדי שזה יפסיק אתם חייבים להיפרד ולא להיפגש יותר, זה חייב לקרות, ואם תגיעו למסקנה שאתם חיבים להיפגש רק במקומות הומי אדם, אז זה מה שצריך לעשות. כל עוד משהו אצלכם בלב, בפינה קטנה, מאוד רוצה שזה ימשיך, לא תוכלו לנצח את היצר.
נקודה חשובה היא שבאופן טבעי את, בתור אישה, תשלמי את המחיר היקר יותר, כי גברים מצליחים בדרך כלל להתגבר על משברים כאלו ונשים לא. ולכן את צריכה לנסות ולהוביל את המהלך ולהיות מוכנה לשלם את המחיר... כמו לדוגמא רק פגישות פומביות. תראי, אתם לא תצליחו להמשיך זמן רק לא להגיע לחדירה.. בסופו של דבר תגיעו למעשה עצמו. האם היית רוצה להגיע לחתונה שלך, בעז"ה, לא בתולה? האם את מוכנה לקחת את הסיכון של הריון? האם תוכלי לחיות בסופו של דבר עם הבעל שלך האמיתי כשאת נושאת סוד כזה בקרבך? לכן את צריכה למצוא לזה מוצא, פתרון או דרך לצאת. עכשיו, הפתרון לא יכול להיות, כשנהיה ביחד אז לא ניגע, כי זה לא עובד... כל עוד אנחנו לא במצב עצמו יש לנו יכולת, מסויימת, להילחם ביצר... והמח עדיים חושב, אולם בסיטואציה עצמה, אחרי נפילה ראשונה, כמעט ובלתי אפשרי לנצח ולכן אתם צריכים להפעיל את השכל בשלב שעדיין הוא קיים. כמו להימנע מפגישות לבד, מנסיעות משותפות וכו'. כשהכל כפוף למה שכתבתי בלשלב הראשון- כלומר- אם הגעתם למסקנה שזה לא זה, ושאתם לא מתכוונים להילחם על חתונה, אתם חייבים להיפרד. למה שתמשיכו להיפגש? מה זה יתן? את צריכה לנסות ולמצוא את הזיווג האמיתי.
את צריכה להגיד לעצמך שזה אפשרי, שאת מתכוונת לנצח ולא לתת לעצמך ליפול שוב... ואז ליצור את החומות שימנעו את זה. חומות של מניעת ייחוד, של החלטות ברורות וכדומה. הפתרון חייב להיות גם טכני.
אל תתני לעצמך להמשך במצב של החוסר ודאות עוד זמן, אתם חייבים לקטוע אותו ביחד. אם יש צורך שתיפגשי מיד עם בנים נוספים כדי לנסות למצוא את הזיווג, זה הזמן, אבל צריכה להיות החלטה מהירה וחד מדמעית. אפילו אם תתחתנו בסוף, הרי ששניכם רוצים להגיע לחתונה, טהורים, צדיקים ובעלי יכולת להתמודד עם נגיעות בעתיד, כי הרבה פעמים הנסיונות של נידה אחרי החתונה קשים לא פחות ואם תדעו שנפלתם פעם אחת, לא תצליחו למנוע בחיים עצמם.
בהצלחה רבה... אני מתפלל שתצליחו ושתצליחי למצוא את הדרך לנצח בעניין הזה... להחליט נכון. אמן.
טוב, כפי שאת בוודאי מבינה זו שאלה קשה מאוד שקשה לענות עליה בצורה "פשוטה" כי היא נוגעת להרבה מאוד תחומים שרובם ממש קשורים בכם ובאופי שלכם.
אני חושב שבשלב הראשון צריך לחלק בין שני נושאים שונים בשאלה- הנושא הראשון הוא נושא החתונה והנושא השני הוא נושא הנפילות הנגיעה. לא ממש ברור מלשון השאלה שלך שאת מבדילה בין שני הדברים, למרות שלככאורה אין ביניהם קשר. גם לא ברור לי מהשאלה שלך מה הסטטוס שלכם כעת, האם אתם מוגדרים "חברים", או שנפרדתם רשמית וכדומה...
בכל מקרה, לגבי נושא החתונה- זו באמת מציאות קשה ביותר, וקשה מאוד לדמיין בחורים רגילים שמתחתנים בניגוד לדעת ההורים, זה לא כל כך קורה, למרות ההצהרות של הרבה אנשים, רובינו עדיין מקבלים את דעת ההורים בנושא. אבל זה בהחלט הדבר הראשון שאני חושב שאתם צריכים לעשות, להחליט מה בדיוק המצב, ומה אתם מתכוונים לעשות איתו.
אם, לדוגמא, תגיעו למסקנה שהמצב מבחינת ההורים שלו ניתן לשינוי, אז כדאי שתחליטו לעשות הכל כדי לשכנע אותם. אם תגיעו למסקנה שזה לחלוטין לא אפשרי לשכנע את ההורים שלו, אז צריך להתנהג בהתאם. אם כתם לא מתכוונים להתחתן למרות רצונם- אתם צריכים להיפרד מיד ובאופן מוחלט. וכדומה. כלומר- להבהרת המצב יש חשיבות עצומה.
אני חושב שכדאי להיעזר בנושא הבהרת המצב בכל מיני אנשים מסביב שיכולים לעזור, אולם הרב של ההורים שלו, או הרב שלו, או דוד או מישהו חשוב אחר שהם מוקירים... אבל לא להתמודד עם זה לבד. חכמים אומרים ש"הרבה שליחות עושה" ואני בטוח שמישהו מבחוץ יכול מאוד לסייע.
אבל אתם חייבים להגיע למסקנה בעניין הזה ולהחליט בהתאם על דרכיכם. אם תגיעו למסקנה שאין שום סיכוי לשכנע את ההורים שלו ושאתם לא מכוונים, או לא מסוגלים להילחם בהם, הרי שאין שום טעם בהמשך הקשר שלכם, שיגרום לכם כאב נורא ואיום. עדיף לעמוד בחיר של פרידה והיפרד. מצד שני, אם אתם חושבים שיכול לצמוח מזה משהו בסוף, יש לזה משמעות וכדומה.
זה בנוגע לנושא החתונה, ואני חושב שאתם חייבים להחליט, איך שהוא מלשון השאלה שלך הבנתי שמדובר על משהו שנמשך המון זמן וזה בוודאי לא בריא ובוודאי מזיק ונורא ואיום.
לגבי נושא הנפילות, זה משהו שתלוי בכם, כמובן. אני לא יודע כמה אתם מדברים על זה ביניכם, ומה בדיוק ההתייחסות שלו לעניין, וכדומה. אבל אתם חייבים בשלב ראשון להפנים שאתם חייבים להפסיק בכל מחיר. זה קשה יותר אם אחד מכם לא ממש סגור על החובה להפסיק (נניח אם הוא לא רואה בזה משהו נורא), אבל אתם חייבים להגיע למסקנה ראשונה, ברורה והחלטית שזה חייב להיגמר ושיש לשלם כל מחיר כדי שזה יפסיק. לדוגמא- אם תגיעו למסקנה שכדי שזה יפסיק אתם חייבים להיפרד ולא להיפגש יותר, זה חייב לקרות, ואם תגיעו למסקנה שאתם חיבים להיפגש רק במקומות הומי אדם, אז זה מה שצריך לעשות. כל עוד משהו אצלכם בלב, בפינה קטנה, מאוד רוצה שזה ימשיך, לא תוכלו לנצח את היצר.
נקודה חשובה היא שבאופן טבעי את, בתור אישה, תשלמי את המחיר היקר יותר, כי גברים מצליחים בדרך כלל להתגבר על משברים כאלו ונשים לא. ולכן את צריכה לנסות ולהוביל את המהלך ולהיות מוכנה לשלם את המחיר... כמו לדוגמא רק פגישות פומביות. תראי, אתם לא תצליחו להמשיך זמן רק לא להגיע לחדירה.. בסופו של דבר תגיעו למעשה עצמו. האם היית רוצה להגיע לחתונה שלך, בעז"ה, לא בתולה? האם את מוכנה לקחת את הסיכון של הריון? האם תוכלי לחיות בסופו של דבר עם הבעל שלך האמיתי כשאת נושאת סוד כזה בקרבך? לכן את צריכה למצוא לזה מוצא, פתרון או דרך לצאת. עכשיו, הפתרון לא יכול להיות, כשנהיה ביחד אז לא ניגע, כי זה לא עובד... כל עוד אנחנו לא במצב עצמו יש לנו יכולת, מסויימת, להילחם ביצר... והמח עדיים חושב, אולם בסיטואציה עצמה, אחרי נפילה ראשונה, כמעט ובלתי אפשרי לנצח ולכן אתם צריכים להפעיל את השכל בשלב שעדיין הוא קיים. כמו להימנע מפגישות לבד, מנסיעות משותפות וכו'. כשהכל כפוף למה שכתבתי בלשלב הראשון- כלומר- אם הגעתם למסקנה שזה לא זה, ושאתם לא מתכוונים להילחם על חתונה, אתם חייבים להיפרד. למה שתמשיכו להיפגש? מה זה יתן? את צריכה לנסות ולמצוא את הזיווג האמיתי.
את צריכה להגיד לעצמך שזה אפשרי, שאת מתכוונת לנצח ולא לתת לעצמך ליפול שוב... ואז ליצור את החומות שימנעו את זה. חומות של מניעת ייחוד, של החלטות ברורות וכדומה. הפתרון חייב להיות גם טכני.
אל תתני לעצמך להמשך במצב של החוסר ודאות עוד זמן, אתם חייבים לקטוע אותו ביחד. אם יש צורך שתיפגשי מיד עם בנים נוספים כדי לנסות למצוא את הזיווג, זה הזמן, אבל צריכה להיות החלטה מהירה וחד מדמעית. אפילו אם תתחתנו בסוף, הרי ששניכם רוצים להגיע לחתונה, טהורים, צדיקים ובעלי יכולת להתמודד עם נגיעות בעתיד, כי הרבה פעמים הנסיונות של נידה אחרי החתונה קשים לא פחות ואם תדעו שנפלתם פעם אחת, לא תצליחו למנוע בחיים עצמם.
בהצלחה רבה... אני מתפלל שתצליחו ושתצליחי למצוא את הדרך לנצח בעניין הזה... להחליט נכון. אמן.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים
